<h1>ספר החינוך מצוה שנ"ג</h1>
<h2>דף יד:</h2>
לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר [ויקרא כ"ז] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, ולתת כפי הערך שיערכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ב ע"ב] שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר [שם] ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגומר, שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה כדקימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לענין ערכין ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתרומה ומעילה. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה [ע"ז י"ג ע"א] שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים מן הדין הוא שהבהמה תעקר ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עביד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, כדכתיבנא. וכיון שכן יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.
<h2>דף כה.</h2>
לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר [ויקרא כ"ז] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, ולתת כפי הערך שיערכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ב ע"ב] שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר [שם] ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגומר, שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה כדקימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לענין ערכין ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתרומה ומעילה. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה [ע"ז י"ג ע"א] שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים מן הדין הוא שהבהמה תעקר ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עביד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, כדכתיבנא. וכיון שכן יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.
<h2>דף לב:</h2>
לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר [ויקרא כ"ז] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, ולתת כפי הערך שיערכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ב ע"ב] שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר [שם] ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגומר, שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה כדקימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לענין ערכין ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתרומה ומעילה. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה [ע"ז י"ג ע"א] שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים מן הדין הוא שהבהמה תעקר ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עביד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, כדכתיבנא. וכיון שכן יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.
<h2>דף נ:</h2>
לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר [ויקרא כ"ז] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, ולתת כפי הערך שיערכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ב ע"ב] שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר [שם] ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגומר, שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה כדקימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לענין ערכין ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתרומה ומעילה. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה [ע"ז י"ג ע"א] שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים מן הדין הוא שהבהמה תעקר ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עביד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, כדכתיבנא. וכיון שכן יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.
<h2>דף נג.</h2>
לדון בדין ערכי בהמה כמו שצותנו התורה עליו, שנאמר [ויקרא כ"ז] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, ולתת כפי הערך שיערכנה הכהן ולא פחות, שאין לפחות ולשקר במה שאדם פותח פיו לשמים, ואפילו בדברי הדיוט אסור לשקר, כמו שפירשתי למעלה. ומשרשי המצוה מה שכתבתי בדין ערכי אדם בראש הסדר. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [תמורה ל"ב ע"ב] שהמקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום ונפסלה הרי זו נערכת ונפדית, ויביא בהמה אחרת קרבן תחתיה, ועל זה נאמר [שם] ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי והעמיד את הבהמה וגומר, שכן בא על זה הפירוש המקובל שהוציאה הכתוב בלשון טומאה, ובין שהקדיש אדם בהמה טהורה למזבח ונפל בה מום כמו שאמרנו, או טמאה לבדק הבית צריכה העמדה לפני הכהן, שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והוא מעריך אותה. ואם מתה קודם שתערך ותפדה אין מעריכין ולא פודין אותה אחר שמתה. ואם שחט בה שנים או רוב שנים אף על פי שהיא כמתה לענין שחיטה כדקימא לן, שכן נצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, הרי היא כחיה לענין ערכין ומביאה לפני הכהן ומעריכה. ויתר פרטיה במקומות מתרומה ומעילה. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, אבל בזמן הזה אמרו חכמים זכרונם לברכה [ע"ז י"ג ע"א] שאין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין, ואם הקדיש או העריך או החרים מן הדין הוא שהבהמה תעקר ופירות כסות וכלים ירקבו, אבל אם רוצה בתקנתן עביד להו כדשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, כדכתיבנא. וכיון שכן יש לנו לכתוב שאין דין העמדה לפני הכהן נוהג עכשיו כלל, אבל מקום דין ערכי בהמה נוהג לענין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שצוונו חכמים, ומכיון דבדיעבד צריכין אנו תקנה בדבר אפילו בזמן הזה יש לי למנותה היא וכל כיוצא בה בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.
